תלוי בנוסח ובתוכן. מזכר הבנות יכול להיות מסמך כללי מאד ועל כן לא מחייב שמסכם כוונות. הוא יכול גם להיות הסכם מחייב, אם סוכמו בו התנאים המהותיים והצדדים התכוונו להתחייב. גם כשהוא לא מחייב, הוא קובע לרוב את המסגרת: קשה לשנות בהסכם הסופי את מה שכבר נכתב במזכר. בנוסף, הדין בישראל מחייב לנהל משא ומתן בתום לב גם לפני שנחתם הסכם. לכן כדאי להתייחס למזכר הבנות כאל שלב במשא ומתן. מומלץ להתייעץ לפני שחותמים. אם עסקה כזו בדרך אליכם, מוזמנים לכתוב לי בקצרה על המצב.

לא ממהרים לתקן סעיפים. קודם מבינים מה הטיוטה אומרת על הצד השני: מה חשוב לו, איפה הוא הגן על עצמו ומה הוא השאיר פתוח. אחר כך מתרכזים בשלושה צעדים (שלעיתים מקפלים בתוכם הרבה): • מסמנים מה חשוב לכם באמת ומה רק "מפריע". • מזהים מה חסר, לא רק מה כתוב. • מחליטים מה לבקש, באיזה סדר ומה אתם מוכנים לתת בתמורה. טיוטה ראשונה היא עמדת פתיחה, לא עובדה. זה נכון גם כשהיא מגיעה עם הערה שהיא "סטנדרטית". אם עסקה כזו בדרך אליכם, מוזמנים לכתוב לי בקצרה על המצב.

ניסוח ההסכם מתעד את מה שסוכם. תכנון וניהול המשא ומתן קובע מה יסוכם. לפני שמתיישבים לשולחן יש תכנון והכנה, בין היתר: ממפים את האינטרסים של כל צד, מגדירים מה שובר עסקה ומה החלופה אם לא תושג הסכמה, מגבשים אסטרטגיה וטקטיקות, בונים תרחישים וטווחים וקובעים סדר נושאים. ההסכם הוא התוצאה של העבודה הזאת; הוא לא יכול לתקן אותה בדיעבד. אם עסקה כזו בדרך אליכם, מוזמנים לכתוב לי בקצרה על המצב.